טיפול זה לא מותרות – כתבה שהופיעה ב-News1

כתבה שהופיעה באתר News1

המציאות היומיומית לא מאפשרת לנו לוותר על הטיפול הנפשי שלנו ● בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל הרבה יותר אנשים מוצאים את עצמם במצב של טראומה או פוסט טראומה, זקוקים לטיפול נפשי, ועדיין, הרוב עדיין רואים את הטיפול הנפשי כמותרות ולא כדבר שהכרחי לכולם

אנחנו חיים במדינה בה השכול מהול בשמחה וההרס מהול בתקומה. עברנו מלחמות ותקופות קשות ותמיד ידענו להתמודד, להרים את הראש ולהמשיך הלאה. מעטים הם אלה שהבינו בעצמם שהם זקוקים לטיפול אמיתי ועשו את הצעד ופנו לקבלת עזרה. המצב החל להשתנות בעשור האחרון, כשלאחר מבצע צוק איתן צעירים רבים שלחמו ובני משפחות הלוחמים, הפצועים וההרוגים הבינו שהם לא יצליחו לצאת מהטראומה ללא טיפול, וזעקו זאת בקול רם.

כעשור לאחר מכן, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל הרבה יותר אנשים מוצאים את עצמם במצב של טראומה או פוסט טראומה, זקוקים לטיפול נפשי, ועדיין, הרוב עדיין רואים את הטיפול הנפשי כמותרות ולא כדבר שהכרחי לכולם, ואולי גם הגיע הזמן שיהיה מסובסד.

לא צריך לחכות למשבר: 
הדעה הרווחת היא שלטיפול מגיעים כאשר מתקרבים לקצה גבול היכולת, כשממש עומדים להרים ידיים וזקוקים לחבל הצלה. אך האמת היא שהצורך בטיפול הוא צורך סובייקטיבי כאשר יש כאלה שיגדירו מצב כלשהו כמשבר שלא יוכלו לעבור לבד ואחרים יגדירו את אותו המצב כמהמורה קלה שניתן להתגבר עליה ללא עזרה. הצורך להגיע לטיפול לא תמיד ברור ולא תמיד נאמר בקול רם אך הוא שם, בעיקר בתקופה בה אנו נמצאים.

עד אוקטובר 2023, הטראומה הגדולה בתולדות המדינה הייתה מלחמת יום כיפור אשר קרתה 50 שנה בדיוק לפני המלחמה הנוכחית והחדירה למציאות היום יומית שלנו את המושג 'פוסט טראומה'. שנים לקח להבין את המצב הנפשי בו אותם לוחמים לשעבר היו ולהגיע למסקנה שדרושה התערבות חיצונית. יובל שלם בו קמו גופים פרטיים והנושא רק החל לעלות למודעות והנה אנחנו כבר במלחמה הבאה. אומנם יש יותר מודעות, יותר הבנה, יותר רצון לטפל – לא רק בלוחמים אלא גם בבני משפחותיהם, יותר – אבל לא מספיק.

נדמה שאט אט אנחנו מתרגלים למציאות החדשה שאנחנו נמצאים בה ומנסים לייצר לעצמינו שגרה חדשה. ביחד עם יוקר המחיה שנמצא בעלייה מתמדת, גם אנשים המודעים לכך שהם צריכים סוג של טיפול מתייחסים לנושא כמותרות – כזה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו וכזה שהוא לא בגדר חובה, ומגיעים לטיפול רק כשזה כבר שנייה לפני הפיצוץ או רגע לפני שמאוחד מדי – והרי זו המטרה העיקרית של הטיפול – לא להגיע למצב שכזה.

היום קיימת יותר הבנה, אבל לא מספיק:

גם במלחמה זו, כמו בתקופות קודמות, הראשונים להרים את הדגל ולהעניק לאנשים טיפול נפשי היו גופים התנדבותיים ועמותות למיניהן, בהבנה שרבים יצטרכו טיפול רגשי ונפשי בתקופה זו. אך אותם עמותות וגופים התנדבותיים לא יכולים לפעול לאורך זמן ללא מימון וגם לא יכולים לטפל בכל מי שזקוק לטיפול.

שלא כמו בתקופות קודמות ואולי דווקא בגלל המורכבות של התקופה הנוכחית, קופות החולים השונות הבינו במהירות את הצורך בלאפשר למטופלים שלהן סל הטבות וטיפולים נפשיים במקביל לאלו הפיזיים. פרסומים רבים יצאו בנושא, קריאות לאנשים להבין שהמצב בו כולנו נמצאים קשה, לחלקינו אפילו בלתי נסבל, ושאסור להישאב ל "הכל בסדר" או למחשבה שהיגון שלנו והקושי שלנו קטן משל אחרים ואינו מצריך התייחסות אלא לפנות לעזרה ברגע שמרגישים שצריך.

טיפול רגשי, נפשי, זה לא מותרות. גם אם העלות נראת גבוהה או בלתי אפשרית – זה אחד המקרים בהם העלות מול תועלת משתלמת. ללא איזון בחיים וללא טיפול, לא נוכל לתפקד באף תחום ונגיע למצב בו לא נעבוד ולא נקיים חיים אישיים ומשפחתיים וזו רק ההתחלה של כדור שלג שהולך ומתגלגל – כדור שלג שצריך לעצור ויפה שעה אחת קודם. אין כאב קטן מדי. אין מצוקה לא רלוונטית. ההבנה שאתם צריכים עזרה כדי להתמודד עם קשיים והושטת יד לעזרה הן לא סימן לחולשה, אלא לחוזקה, כי רק ככה נוכל להרים את הראש ולהתרומם מהמשבר הנוכחי.

שיתוף

שיתוף